אנשי מקצוע ותיקים שמלווים אותנו בשנים האחרונות.

רן מרגלית - וטרינר בשדה בר.

דורון עמנואל - פסיכיאטר בשדה בר.

אירנה מטליצה - פסיכולוגית בשדה בר.

אורן בית הלחמי - מנהל בית הספר.

נועה נוביק - עובדת סוציאלית.

קובי ב.

אני מכיר אתכם מזה למעלה מעשור, ראיתי איך נערים מגיעים ובאיזה מצוקה נוראית ... ואיך תוך זמן קצר, אתם נהפכים לפרחים יפים שהארץ והמדינה יכולה להיות גאה בהם, אין כמוכם ותרימו את הראש כי אתם המובחרים ..ואני גאה להיות אחד מכם.

עמית ברק - נוקדים.

הייתי שם, עוד בשנת 1994. הרעיון של הקמת חווה לנערים היה נשמע באוזני, כמשהו ערטילאי וכחלום שלא יתגשם.

גדלתי במשפחה חמה ונורמטיבית, קבלתי חינוך ציוני וחברתי ובעקבות דעותיי האידיאולוגיות, ערכתי בחופשת הפסח טיול לחברון עם חבריי מ"נוער צומת". באותו טיול פגשנו את יוסי שדה.

כמה חודשים לאחר מכן במהלך חופשת הקיץ, בין התיכון לגיוס הגעתי לבקר את יוסי שדה שהיה אז בן 24, חייל משוחרר. הגעתי לקרוואן ב"גבעת החרסינה" בקריית ארבע ומצאתי את ד' יושב ליד הדלת.
ד' סיפר לי כי הוא חרדי לשעבר שנאסף מהרחוב, על ידי יוסי שנותן לו בית. הוקסמתי, לצד האידיאולוגי נוסף כעת העניין החינוכי, הצטרפתי אליהם ונשארתי אצל יוסי כחצי שנה, עד לגיוס. עבדנו, ד' ואני. את השכירות, המזון וכל השאר כלכל יוסי, הוא לא הסכים שנתחלק עימו.

יוסי, לא יכולתי, הרגשתי לא נעים, אז בשורות אלו אבשר לך, כי את חשבון הטלפון שילמתי פעם אחת וגם אוכל מדי פעם קניתי.

בבית בנצרת עילית, חונכתי לאהבת הארץ והקרבה למען המולדת, היה ברור לי שאני הולך לשרת בקרבי, לא פחות מצנחנים. אבל מרוב פעילות אידיאולוגית, בשלוש השנים שלפני הגיוס, לא אכלתי ומשקל הנוצה שלי השאיר אותי מחוץ למשחק. אצל יוסי קיבלתי חיזוק לחינוך מהבית, סיפוריו על שירותו הצבאי, פגישות עם חיילים והרבה מוטיבציה. חזרתי להתאמן ומפרוסה עם מרגרינה, לפרוסה עם ק'וטג' ומרק עוף בשבתות, בסיוע בקבוק ליטר מים, עליתי על המשקל בוועדה הרפואית....והפרופיל עלה ל 97. פספסתי את הגיבושים, אך יוסי לחץ מפה, דיבר משם, הגעתי לגיבוש האחרון למחזור הגיוס המקורי שלי. היום אחי, אבא שלי ואני משרתים באותו גדוד המילואים בצנחנים, במלחמת לבנון השנייה נלחמנו כתף אל כתף, פשוטו כמשמעו.

החווה קמה, החלום שבו לא האמנתי, התגשם. אחרי שירות קבע ושנתיים בחו"ל, הגעתי לחווה. שנתיים עבדתי בה עם הנוער כששנה מתוכן חלקתי את מגורי בקרוואן עם אחד הנערים, שהיום כבר בוגר בעצמו וגר בחווה כאח בוגר.

חייתי עם הנערים, שהגיעו לחווה כשהיו בגילאי 13, 14 או 16, כל אחד והסיפור הקשה שלו. מצבם הביא אותם להתנהג כבוגרים כבר בגיל צעיר ולפסוח על גיל ההתבגרות הנורמטיבי, אך לאחר שנים רבות, מרד הנעורים מבעבע בבודדים מהם. מספר בודד של נערים, שקיבלו בית, משפחה חמה, לימודים, שהתגייסו ליחידות קרביות ומובחרות לאור החינוך בחווה ולמעשה הועלו על מסלול לחיים נורמטיביים, החליטו למרוד. למרוד ביוסי שהיה להם כאבא, למרוד בחווה שהייתה להם כבית ולמרוד באחיהם. מרד הנעורים הגיע מאוחר וכמו מרד נעורים הוא התפרץ בעקבות סיבות אישיות וקטנוניות, כמו בכל משפחה נורמטיבית. הנקמנות האישית הקטנונית הניעה את אותם בודדים לנפח פרשה שפגעה בעבר ותפגע שוב באותם הנערים שעוברים כעת תהליך שיקום.

בחווה עבדתי כרכז הביטחון, ומול גופים כמו ביטוח לאומי, משרד הרווחה, האוניברסיטה העברית, המועצה האזורית ועוד. יש בכך כדי להבהיר שהחווה התנהלה ומתנהלת תחת פיקוח וליווי מקצועי. פגישות עבודה במשרדים שונים, דוחו"ת, בקורי גורמים שונים ופיקוח בחווה עצמה. הרפש הזה שנזרק על יוסי שדה ועל החווה נחקר בעבר על ידי הרשויות, חקירה מעמיקה ונמצא כעורבא פרח.

רבים מהנערים שבגרו הם היום בעלי משפחת עם ילדים, חלקם ממשיכים לגור בחווה, אחרים פרשו כנפיים אך שבים לבקר בחווה בשבתות ובחגים, זאת המשפחה שלהם וזה הבית בו גדלו.

את כל חייו הקדיש יוסי שדה לנערים, אצל חלקם פצעי הנפש לא הגלידו גם אחרי שנים רבות. צריך לחיות במקום כזה כדי להבין את העניין, לחוות את התהליך שעובר על הנערים ואת ההשקעה של יוסי שדה בנערים ובשיקומם, לא כולם משתקמים כפי שאפשר להיווכח מהכתבה.


חוות "שדה בר" הוקמה ביזע ועמל, בקשיים בירוקראטיים ונפשיים, אך לא ניתן להתווכח עם הצלחתה, רבים קיבלו את חייהם בחזרה והפכו לאזרחים מעורים ומועילים בחברה הישראלית.

כל כך פשוט להרוס, כל כך קל לשפוט ולחלק עצות. הלוואי שכל מחלקי העצות והמתיימרים לשנות את העולם באמצעות העט, היו קמים מכיסאם, ומפנים את אצבעותיהם מהמקלדת על מנת להקים מוסדות כאלה ובאמת לשנות, להציל נפשות ולהטיב את החברה הישראלית.

היה כבר מי ששאל..."אז איך אתה ישן בלילה...?"

התגובה של משרד הרווחה

משרד הרווחה התייחס בחומרה רבה לטענות אלה והעביר נושא זה לחקירתה של משטרת ישראל . המשטרה חקרה את הנושא תקופה ארוכה ולבסוף התיק נסגר מחוסר אשמה. משרד הרווחה לא הסתפק בכך ופנה לפרקליטות מחוז ירושלים על מנת לקבל את חוות דעתה בעניין. ורק לאחר שפרקליט מחוז ירושלים הבהיר שהתיק נסגר מחוסר אשמה . הוחלט במשרד להתחיל בתהליך של קידום נושא פתיחת החווה על פי ההליכים המכרזים המקובלים .

הפיקוח על חוות שדה בר מתבצע בהתאם לסטנדרטים הנדרשים מפיקוח על כל מסגרת. והוא נעשה תוך רגישות רבה לאפיונים המיוחדים של המסגרת. משרד הרווחה התייחס בחומרה לטענות על כך שנערים נשלחו לזונות ולכן נשלחו מפקחים לבדוק את הנושא . הטענות נבדקו באופן יסודי ולא נמצא אף ממצא שחיזק את הטענות.

קותי משוויץ

גם אני גדלתי בחווה. כמוני גם עשרות נערים אחרים. הייתי שם כשהכל התחיל כאשר יוסי חלק את הדירה הקטנה שלו עם 12 ילדים ונערים שאם לא היו אצלו הם היו חולקים את התא שלהם עם 12 אסירים. היינו שם 12 בדירה קטנה שיוסי מפרנס את כולם לבד. אז הוא לא היה מוכר רישמית אף גוף לא הכיר בו, פשוט התנדבות בצורה הכי יפה שיכולה להיות. כולנו הלכנו לצבא אני אישית שירתתי בצנחנים וחברי ביחידות דומות ויחידות סיור מהמובחרות ביותר. מלבנון עזה ועוד חזרנו עייפים ומותשים לדירה הקטנה ושם חיכתה לנו ארוחה חמה. היינו משפחה, ומאז אני עוקב ארחי החווה היא כבר מוכרת ועדיין משפחה חמה ומדהימה לילדים וכל המסגרות הממשלתיות הרימו ידים וזה בלשון המעטה.

בוגר החווה, ירושלים

אני הייתי בחווה לפני כעשר שנים. המשטרה חקרה את כל הנערים בחווה כולל אותי. המשטרה הגיע מספר פעמים לחווה ואף זימנה חלק גדול מהנערים לחקירה בתחנת המשטרה.אירוע זה גרם לכאב לב עצום ליוסי ולבושה ובלבול לרבים מהחבר'ה. לאחר חקירה מקיפה הוחלט לסגור את התיק מחוסר אשמה. זה כמובן לא מנע מהצהובון ''כל העיר'' לכתוב כתבה על העניין. העניין היחיד שיש פה בסיפור הזה הוא נקמה אישית של נערים נגד יוסי. הנערים הבינו שהנזק הכי גדול ייגרם ליוסי על-ידי הפצת שמועות על עניינים מיניים.כל כך קל היום להכפיש כל אדם. תחשבו רגע לעצמכם איך תרגישו אם מחר מישהו או מישהי יחליטו להכפיש אתכם. איך תוכיחו ''שאין לכם אחות''? הרי גם אם המשטרה תבדוק ותחליט שהסיפור מצוץ מהאצבע זה לא יעזור לכם! תמיד יהיה עיתונאי שיכתוב על הסיפור. ואתם תישארו לבד במערכה על השם הטוב שלכם, שלעולם כבר לא יהיה טוב...

הסיפור של ישראל ליזמי

שמי ישראל ליזמי ואני הגעתי לחווה ממוסדות, פנימיות, ומבית מפורק לגמרי. לא ידעתי מה זה לסמוך על אנשים או לתת אמון. הייתי לבד, נזרקתי ממקום למקום בלי רצון לחיות, עד שפגשתי את יוסי שדה שלקח אותי וגידל אותי כמו בן ונתן לי חום אהבה מישפחה חמה והכי חשוב אכפתיות. בזכות החווה לי ולמישפחה שלי יש עוד סיכוי לחיים טובים ונורמלים, ובתור אחד שגדל שם 5 וחצי שנים אני יכול להעיד על עוד אלפי אנשים שניצלו בזכות כל החווה ובזכות יוסי והכי חשוב בזכות החבר'ה. אז תנו להם להמשיך לעשות את מה שהם יודיעים לעשות הכי טוב וזה להציל אנשים ממוות. לכל החבר'ה בחווה אני אוהב אותכם ומיתגעגע מאוד תיהיו חזקים ותימסרו ליוסי את אהבתי.

על שם ועל פה

שם שחור אפל
שם כואב ורע
שם כוכב נופל
תועה לו בלי מטרה

שם אבוד ובודד
מחפש סיבה לחיות
שם נודד ונודד
מחפש איפה להיות

ועכשיו אני פה
חופשי ומאושר
יודע שזו הדרך
ושר לי ושר

פה הכל בוהק
בצבעי ורוד וצהוב
פה עומד וצועק
יש את מי לאהוב

ומול אז שם
עכשיו אני פה
חופשי ומאושר
יודע שזו הדרך
ושר לי ושר

הסיפור של בוגר החווה - חייל קרבי בשירות סדיר.

נולדתי בירושלים למשפחה חרדית, בגיל 13 עזבתי את הבית והתגלגלתי ברחוב עד גיל 15. בגיל 15 הכרתי את החווה ואת יוסי שדה. כשהגעתי לחווה התחלתי ללמוד ולעבוד והתחלתי חיים חדשים חיים שלא הכרתי. במשך תקופה של 4 שנים עד לגיוס הייתי קם בבוקר עובד בדיר וחולב את העיזים. לאחר הצהריים הייתי לומד בבית הספר של שדה בר לבגרויות. השלמתי 12 שנות לימוד בציונים טובים -בספרות קיבלתי 80. במשך היום ישבנו כולם, עבדנו יחד והייתה אוירה חיובית וכיפית. היה לי חדר נפרד בקראוון משותף עם עוד בחור לפני גיוס. החווה בשבילי הייתה בית חם והדבר הכי משפחתי שהכרתי. למרות שיוסי שדה היה מנהל את החווה בפועל הרגשנו כולנו שווים ואף אחד לא הכריח אותנו לעבוד או ללמוד אלא עשינו זאת מרצוננו החופשי ומתוך כוונה לתרום. מה שיוסי לימד אותי במשך הזמן שגרתי בחווה זה לשאוף לעשות טוב ולא לפגוע באף אדם. מדי שבת היינו נוסעים למעיין באיזור ירושלים עושים על האש שותים קפה צוחקים ומשתכשכים במים בשבילי זו דוגמא לחיים החברתיים והמשפחתיים בשדה בר. היה לי כלב שטיפלתי בו במסירות רבה, שילמתי מכספי עבור חיסונים וטיפולים שוטפים בגלל זיהום מנשיכת כלב אחר. כאשר לא היה לי מספיק לשלם לוטרינר יוסי התנדב לסייע מכספו הפרטי. מבחינת העבודה בדיר הייתה עבודת צוות מעולה והווי משפחתי שלא קיים לדעתי בשום קיבוץ או מסגרת דומה. בנוסף, הייתי במשך תקופה ארוכה אחראי על הגינון ועל האורווה תפקיד שכלל טיפוח החווה ע"י פרחי נוי ושתילת עצים חדשים. החווה עבורי היא בית ומשפחה אמיתית וחדשה ובשדה בר בניתי חיים שלא היה לי סיכוי לבנות במקום אחר.